פסק-דין בתיק עת"א 6123-10-12

1.         בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: " הוועדה") מיום 29/7/12, אשר דחתה את בקשת העותר לשחרורו על תנאי ממאסר לתקופה של 66 חודש שהוא מרצה. 

2.         העותר הורשע על פי הודאתו, בת"פ 3887/05 ו- 3698/06 (בימ"ש שלום ת"א) בעבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שבועת שקר, הונאה בכרטיס חיוב, גניבה בידי מורשה, שיבוש מהלכי משפט, השמטת הכנסה מדו"ח, הכנה או קיום פנקסי חשבונות כוזבים, ושימוש במירמה, עורמה ותחבולה.

שני התיקים קשורים זה בזה וביסודם עומדת פרשת הונאה מתוחכמת שהגה וביצע העותר. העותר איתר באמצעות אחר קרקעות המצויות בבעלותם של תושבי חוץ, זייף בעצמו או בעזרת אחרים מסמכים שונים שבאמצעותם מכר את הקרקעות לצדדים שלישיים, תוך שהוא משלשל את התמורה לכיסו.

בין המסמכים המזויפים ששימשו את העותר לביצוע ההונאה היו דרכונים, תעודות זהות, אישורים קונסולאריים, צוואות, יפויי כוח, חתימות של עורכי דין, תצהירים, אישורי עירייה ואישורי מס.

התיק השני כלל שני אישומים בגין עבירות מס, שמהותן הימנעות מדיווח לפקיד השומה על ההכנסות שנבעו ממכירת הקרקעות שלא כדין. ההיקף הכספי של העבירות הנ"ל היה בלתי מבוטל שכן העותר הפקיד בתקופה הרלוונטית סכום של 2,750,000 דולרים בחשבונות נאמנות - סכום אשר יוחס לעבירות המרמה שביצע באמצעות מכירת הקרקעות. כמו כן, העותר השמיט מהדו"חות השונים שהגיש לשלטונות המס במרוצת התקופה הנ"ל סכום של 1,450,000 דולרים.

3.         בימ"ש השלום בתל אביב גזר על העותר 60 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעיל בחופף עונש מאסר מותנה בן שמונה חודשים, גזר עליו שנת מאסר על תנאי בתנאים שקבע, תשלום קנס בסך 30,000 ש"ח, וחייב אותו בפיצוי כספי למתלוננים בסכום של 150,000 ש"ח.

ערעור המדינה על קולת העונש התקבל, וביהמ"ש המחוזי בת"א (ע"פ 71943/00 ואח') הטיל על העותר 68 חודשי מאסר בפועל (60 חודשי המאסר שהוטלו ע"י בימ"ש השלום, בצירוף תקופת המאסר המותנה בן שמונה חודשים), ותשלום קנס בסכום של 150,000ש"ח, ופיצוי בסך 652,200ש"ח.

פסק דין זה אושר ע"י ביהמ"ש העליון ברע"פ 6924/08 (ראה נספחים ג'-ד' לתגובת המשיב).

            בנוסף, הורשע העותר, בת"פ 4391/08 (בימ"ש שלום ת"א) בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבל באמצעותו דבר במירמה, ונדון לשמונה חודשי מאסר בפועל במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו בתיקים הנ"ל, וכן למאסר על תנאי למשך שנה בתנאים שנקבעו בגזה"ד.

תקופת המאסר הכוללת עמדה על 76 חודשים, אך עונשו של העותר הוקל ע"י נשיא המדינה, והועמד על 66 חודשים (ראה נספח ב' לתגובת המשיב).

            העותר החל לרצות את מאסרו ביום 20/8/08. מועד תום ריצוי 2/3 (בניכוי מינהלי) חל ביום 26/1/12, ומועד שחרורו המלא (בניכוי מינהלי) יחול ביום 27/11/13.

            העותר ביקש מוועדת השחרורים לשחררו על תנאי בשל נימוקים רפואיים אך בקשתו נדחתה. עתירה שהגיש לביהמ"ש המחוזי בת"א נדחתה ורע"ב שהגיש לביהמ"ש העליון (רע"ב 7333/09) נדחה אף הוא (ראה נספח ז' לתגובת המשיב).

החלטת הועדה

4.         הועדה דחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי ממאסרו ובהחלטתה, מושא עתירה זו, קבעה כדלקמן:

א.        העבירות שביצע העותר הן חמורות ביותר, כפי שתואר ופורט בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.

ב.         העותר לא שילם את הקנס בסכום של 150,000ש"ח אלא סכום של 30,000ש"ח בלבד. סכום זה, ששולם על ידו, נזקף לפי החוק תחילה על חשבון הפיצויים. מכאן שהעותר נחשב כמי שלא שילם כלל את הקנס, ושילם 30,000ש"ח בלבד מסכום הפיצוי שהושת עליו.

ג.         העותר טען כי סיים לרצות שני שליש מן המאסר שהוטל עליו, שכן הוא אמנם לא שילם את הקנס, ועל כן לכאורה עליו לרצות תקופת מאסר נוספת של 15 חודש, שנקבעה ע"י ביהמ"ש המחוזי למקרה שלא ישלם את הקנס, אך צו כינוס נכסים בפשיטת רגל, שניתן נגדו, פוטר אותו מתשלום הקנס, ועל כן אין מקום להפעיל את עונש המאסר-חלף-הקנס שהוטל עליו.

            הועדה קבעה כי המאסר חלף הקנס עומד בתוקפו ועל כן נראה לכאורה שהעותר טרם ריצה שני שליש מתקופת מאסרו, אולם הוסיפה וציינה כי אין זה מתפקידה להורות על הפעלת המאסר בשל אי תשלום הקנס.

ד.         העותר מסוכן לציבור. מסוכנותו נותרה כפי שהיתה כשנשלח לכלא. הוא ביצע עבירות חמורות של מרמה והונאה, ולא היה בנכותו, בשיעור 100%, כדי לעכב בעדו מלבצען.